החלטה בתיק ב"ש 6254/06

1.       זוהי בקשה לעיון בראיות התביעה, לגבי החלטת המשיבה לחזור בה מאישום מס' 4 כלפי נאשמים 3 ו-4 בכתב האישום. אישום זה התייחס לזיוף ומכירת אוסטרקון.

2.       לאחר הגשת כתב האישום ותחילת שמיעת הראיות, ביקשו הנאשמים 3 ו-4 לשטוח את טענותיהם לפני פרקליט המחוז, בנוגע לאישומים בכתב האישום המתייחסים אליהם. לאחר שהסנגורים של נאשמים אלה העלו את טענותיהם, הורה פרקליט המחוז על חזרה מאישום מס' 4 כלפי הנאשמים הנ"ל. בקשת נאשם 3 לכך שהמאשימה תחזור בה מאישום מס' 9, המופנה גם כלפי המבקש דנן (הוא נאשם מס' 2 בתיק), נדחתה.

3. באי-כוח המבקש פנו אל המשיבה לקבל את חומר הראיות בעקבות הליך השימוע הנ"ל. לאחר שניתנה הסכמת הסנגורים של נאשמים 3 ו-4, הועבר חומר הראיות שהוצג בשימוע ליתר הסנגורים בתיק, ובכללם לבאי-כוח המבקש.

4.       בבקשה שלפני עותר המבקש לצוות למסור לידיו גם את פרטיכל הליך השימוע ואת נימוקי המשיבה אשר הביאוה לחזור בה מאותו האישום. לכך מתנגדת המשיבה בטענה שאין ברשותה מסמכים כנטען, זולת תרשומות פנימיות שנעשו במהלך השימוע באשר להערכת עמדת המאשימה לגבי הנטען. עם זאת, בא-כוח המשיבה הסכים במהלך הדיון לפרט את הטעם שבגינו החליט פרקליט המחוז להורות על חזרה מהאישום הרביעים הנ"ל כלפי נאשמים 3 ו-4, והוא שילוב של חסר בראיות מספיקות והעדר אינטרס ציבורי. לטענתו לא חלה עליה חובה למסור תרשומות או מסמכים פנימיים, הנוגעים לגיבושה של המסקנה באשר לבעייתיות הראייתית בנוגע לאישום הנ"ל.

5.       שמעתי את טענות הצדדים ולא שוכנעתי כי על המשיבה חלה חובה נוספת, מעבר למסירת המסמכים אשר כבר הועברו לידי הסנגורים (בנוסף למתן הפירוט של סיבת החזרה מהאישום הרביעי). לטענת עורך הדין סיטון, לא סביר כי לא נערך פרוטוקול רשמי ולא ניתנו נימוקים מפורטים בכתב להחלטת פרקליטות המחוז. ברם, השאלה שלפנינו אינה מה סביר ומה אינו סביר או האם מולאו כדין החובות המנהליות של הרשות. ענייננו הוא בשאלת הראיות הקיימות בידי הרשות החוקרת. בדרך כלל, תרשומות פנימיות אינן בעלות ערך ראייתי עצמאי ועל-כן אינן מהוות חלק ממסמכי החקירה. ברגיל אין אפוא חובה למוסרן לידי ההגנה (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מ"י, פ"ד נד(3) 625; מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א)  270). עורך הדין בהט הצהיר שבמהלך השימוע לא נוהל פרוטוקול, אלא הוא רשם לעצמו הערות, בבחינת רשימת הנושאים שיש לבוחנם. רישומים אלה אינם מהווים חלק מחומר הראיות ואין לסנגור זכות לקבלם.

6.       התכלית האמיתית של הבקשה, כפי שהבינותי מהטענות שהועלו בדיון, היא קבלת אישור לכך שהחזרה מאישום מס' 4 נבעה מן העובדה שהאוסטרקון הנ"ל הוא אמיתי ולא מזויף. בכך יש כדי לסייע למוניטין של המבקש, שכן בפרסום מדעי התייחס אליו כאוסטרקון אמיתי. לטענתו, ברור הדבר כי רשויות התביעה יודעות שמדובר בחפץ אותנטי ואמיתי. דא-עקא, אותנטיות של ממצא מדעי אינה נקבעת על-פי עמדת פרקליט מחוז, היכול להתייחס רק להיבט הראייתי של חומר הראיות שלפניו והאם די בו, לדעתו, כדי לגבש אישום כלפי פלוני אם לאו. זאת ועוד, לעניין האמור אין נפקא-מינה אם הרואה עצמו נפגע מעמדת הפרקליטות הוא נאשם או אינו נאשם. לעניין זה, האשמתו באישום אחר היא מקרית ומכאן גם "ניצול" הזכות לעיון בחומר ראיות התביעה. טול מקרה שהמבקש לא היה נאשם בכתב האישום באישום אחר, האם פגיעתו בהקשר המדעי לא הייתה דומה? הווי-אומר: כי ככל שקיימות לו זכויות, מקורן אינו בזכות העיון בחומר התביעה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. כך גם בענייננו, שכן לעובדת היות המבקש נאשם באישום אחר, אין השלכה לנושא הנ"ל. את זכויותיו, אם בכלל, עליו למצות במישור משפטי אחר.

          אם מנגד לכך טוען המבקש, כי העיון נחוץ לו לעניין האישום שבו הוא נאשם ויעלה בידו לשכנע בקשר שבין הדברים, כגון לצורך הוכחת אכיפה סלקטיבית, אזי כבר הובהר שבאין מסמכים נוספים בני עיון, זולת אלו שהועברו אליו, לא ניתן להורות למשיבה להעביר מעבר לכך, במסגרת בקשה פורמאלית של עיון במסמכי התביעה.

7.       לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתן היום, כ"ו אדר תשס"ו (26.3.06).

המזכירות תשלח החלטה זו אל באי-כוח הצדדים.

מ' גל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: